ובכן רבותי, סוף סוף טרקים.
לקחתי את כל מה שצריך לטרקים וקמפינג בתוך הקמלבק ושקית סופר גדולה ויצאתי מההוסטל לתפוס את האוטובוס שיוצא לאל שלטן ב 8 בבוקר.
כשהגעתי לדלפק לקנות כרטיס אמרו לי שכבר אין מקומות פנויים ואאלץ לצאת באוטובוס הבא שהוא ב18!
לא ויתרתי ושאלתי אם יש חברה אחרת , הבחורה בדלפק אמרה כן, והצביעה שמאלה לדלפק הסמוך. היא לא חשבה לרגע להציע לי את האופציה הזו.. ררר
בדלפק הסמוך היו להם כרטיסים. כך שלא נאלצתי לשרוף יום. מזל.
הנסיעה לאל שלטן ארכה 3 שעות כולל עצירה לצילום הפיץ רוי והטורוסים.. מראה מאוד מרשים.
קיבלנו גם הסברים במרכז הפארק (שלטן נמצאת בתוך הפארק עצמו)
הסברים טובים וטיפים כלליים.
הגענו לבסוף לתחנת אוטובוס.
במרכז התיירות קבלתי מידע מצויין לגביי מקומות שניתן לשכור ציוד.
הייתי צריך לשכור תיק גב גדול מה קוראים אותו ״מוצ׳ילה״, וגם נעליים.
המחירים פה הרבה יותר שפויים מאל קלפטע. הציוד טיפה יותר טוב והשירות מצויין. ובכלל האנשים כאן ממש נחמדים. קניתי צידה ליומיים ויצאתי לבדי לדרך. השבילים כאן מסומנים היטב. הגיוני, הפארק הזה ברשימת אונסקו world heritage.
המסלול התחיל די משעמם. ולאט לאט השתפר. המסלול שקבעתי לעצמי להיום הוא לגונה טורה והתצפית על קרחון גרנדה וקמפינג במקום מסודר מייד אחר כך.
מזג האויר היה טוב אבל שמיים אפורים.
לא היה קר וכל הזמן הייתי בחולצה קצרה.. איזה כיף!
בקיצור הנוף היה די סטנדרטי. מפלים, פלגים, הרים מושלגים.. בנוהל.
נהיה מעניין רק כשהגעתי לתצפית ראשונה לכיוון הפיץ רוי והטורוסים, כאשר לידם גם רואים קרחון בלבן צחור.
בהמשך הגעתי ללגונה אליה נמס הקרחון ולתצפית יותר גבוהה עם טיפוס נחמד.
חזרתי מהתצפית לקמפינג.
שם הופתעתי לראות שלטים בעברית:-)
גם פגשתי שם חבר׳ה ישראלים, שיצא לי ולאלכס לפגוש חודשיים מוקדם יותר במצ׳ופיצ׳ו בפרו.
תודה לחיה יעל לירון ורועי על המרק המשובח:-). היה נחמד לפגוש אתכם.
אוהל, אוכל קצת דיבורים ואלך לישון.
השרירים כואבים ברגליים, כנראה ששכחתי איך ללכת. חח
אוהב ומתגעגע לאלכס שלי!
ביי
Ido
לקחתי את כל מה שצריך לטרקים וקמפינג בתוך הקמלבק ושקית סופר גדולה ויצאתי מההוסטל לתפוס את האוטובוס שיוצא לאל שלטן ב 8 בבוקר.
כשהגעתי לדלפק לקנות כרטיס אמרו לי שכבר אין מקומות פנויים ואאלץ לצאת באוטובוס הבא שהוא ב18!
לא ויתרתי ושאלתי אם יש חברה אחרת , הבחורה בדלפק אמרה כן, והצביעה שמאלה לדלפק הסמוך. היא לא חשבה לרגע להציע לי את האופציה הזו.. ררר
בדלפק הסמוך היו להם כרטיסים. כך שלא נאלצתי לשרוף יום. מזל.
הנסיעה לאל שלטן ארכה 3 שעות כולל עצירה לצילום הפיץ רוי והטורוסים.. מראה מאוד מרשים.
הסברים טובים וטיפים כלליים.
הגענו לבסוף לתחנת אוטובוס.
במרכז התיירות קבלתי מידע מצויין לגביי מקומות שניתן לשכור ציוד.
הייתי צריך לשכור תיק גב גדול מה קוראים אותו ״מוצ׳ילה״, וגם נעליים.
המחירים פה הרבה יותר שפויים מאל קלפטע. הציוד טיפה יותר טוב והשירות מצויין. ובכלל האנשים כאן ממש נחמדים. קניתי צידה ליומיים ויצאתי לבדי לדרך. השבילים כאן מסומנים היטב. הגיוני, הפארק הזה ברשימת אונסקו world heritage.
המסלול התחיל די משעמם. ולאט לאט השתפר. המסלול שקבעתי לעצמי להיום הוא לגונה טורה והתצפית על קרחון גרנדה וקמפינג במקום מסודר מייד אחר כך.
מזג האויר היה טוב אבל שמיים אפורים.
לא היה קר וכל הזמן הייתי בחולצה קצרה.. איזה כיף!
בקיצור הנוף היה די סטנדרטי. מפלים, פלגים, הרים מושלגים.. בנוהל.
נהיה מעניין רק כשהגעתי לתצפית ראשונה לכיוון הפיץ רוי והטורוסים, כאשר לידם גם רואים קרחון בלבן צחור.
בהמשך הגעתי ללגונה אליה נמס הקרחון ולתצפית יותר גבוהה עם טיפוס נחמד.
שם הופתעתי לראות שלטים בעברית:-)
גם פגשתי שם חבר׳ה ישראלים, שיצא לי ולאלכס לפגוש חודשיים מוקדם יותר במצ׳ופיצ׳ו בפרו.
תודה לחיה יעל לירון ורועי על המרק המשובח:-). היה נחמד לפגוש אתכם.
אוהל, אוכל קצת דיבורים ואלך לישון.
השרירים כואבים ברגליים, כנראה ששכחתי איך ללכת. חח
אוהב ומתגעגע לאלכס שלי!
ביי
Ido
חיבוקים ונשיקות!!!
השבמחק